טובת הילד נבחנת לפי המציאות בפועל
בסכסוכי משפחה, שאלות הנוגעות לילדים אינן מוכרעות רק לפי טענות ההורים. בתי המשפט בוחנים בעיקר את אופן ההתנהלות בפועל, את היציבות בחיי הילדים ואת היכולת של כל אחד מההורים לשמור על קשר תקין ורציף עמם.
המונח "טובת הילד" מופיע כמעט בכל הליך משפחתי, אך בפועל מדובר בבחינה רחבה ומורכבת. בין היתר נבחנים גיל הילדים, שגרת חייהם, הקשר עם כל אחד מההורים, יכולת בסיסית לתקשורת ושיתוף פעולה וההשפעה האפשרית של הסכסוך עליהם.
הסדרי שהות אינם רק חלוקת ימים
לעיתים קיימת נטייה להתייחס להסדרי שהות כאל חלוקה טכנית של זמני השהות עם הילדים. בפועל, מדובר בהחלטות שמשפיעות על שגרת החיים כולה, חינוך, מסגרות, מרחקי נסיעה, חיי חברה והתנהלות יומיומית של ההורים והילדים.
גם כאשר קיימת מחלוקת חריפה בין ההורים, בתי המשפט מצפים בדרך כלל ליכולת בסיסית של תקשורת וקבלת החלטות משותפת בנושאים הנוגעים לילדים.
התנהלות ההורים במהלך הסכסוך מקבלת משמעות רבה
בהליכי משפחה, לא רק התוצאה הסופית חשובה אלא גם אופן ההתנהלות לאורך הדרך. ניסיון לערב את הילדים בסכסוך, מניעת קשר עם ההורה האחר או קבלת החלטות חד־צדדיות עלולים להשפיע על ההליך ועל האופן שבו נבחנות טענות הצדדים.
במקרים רבים, התנהלות יציבה ועניינית לאורך ההליך עשויה להשפיע גם על האופן שבו בית המשפט מעריך את טענות הצדדים.
הסכמות יציבות עדיפות לעתים על מאבק ממושך
לא בכל מקרה ניתן להגיע להסכמות. עם זאת, כאשר הדבר אפשרי, הסדרים ברורים ויציבים עשויים לצמצם מחלוקות עתידיות ולאפשר לילדים ודאות ויציבות בתקופה רגישה ממילא.
