בסכסוכי משפחה, ההליך המשפטי מתחיל לעיתים הרבה לפני הדיון הראשון בבית המשפט.
עוד בטרם מתבררות המחלוקות עצמן כגון רכוש, ילדים, מזונות או שליטה בנכסים מתקבלות החלטות שעשויות לעצב את מערכת היחסים בין הצדדים לאורך הסכסוך כולו.
אחת ההחלטות המשמעותיות ביותר היא שאלת הערכאה שבה יתנהל ההליך.
בישראל קיימת חלוקת סמכויות בין בית הדין הרבני לבין בית המשפט לענייני משפחה. בפועל, שאלת הסמכות אינה רק שאלה משפטית. לעיתים היא משפיעה על קצב ההתנהלות, היקף החשיפה הכלכלית, מרחב התמרון של הצדדים והאפשרות לייצב את הסכסוך בשלב מוקדם.
בחלק מהמקרים, עצם פתיחת ההליך משנה את מאזן הכוחות. כאשר אחד מבני הזוג מחזיק בשליטה בחברה משפחתית, בגישה לחשבונות או במידע פיננסי מהותי, להחלטות המתקבלות בתחילת הדרך עשויה להיות משמעות רחבה בהרבה מהשאלה היכן יתקיים הדיון.
לא פעם, שינוי גישה למשאבים משותפים, קבלת החלטות עסקיות חד-צדדיות או יצירת מציאות עובדתית חדשה משפיעים על נקודת הפתיחה של ההליך כולו.
הדבר בולט גם סביב סוגיות הנוגעות לילדים. מעבר מתוכנן לעיר אחרת, שינוי מסגרת חינוכית או קביעת הסדרי שהות בפועל, עוד לפני שניתן מענה משפטי מסודר, עשויים להשפיע לא רק על ההליך המשפטי אלא גם על הדינמיקה המשפחתית שתיווצר בהמשך.
בפועל, סכסוכי משפחה מורכבים אינם מתנהלים רק סביב זכויות. הם כוללים לעיתים פערי מידע, תלות כלכלית, מוקדי לחץ ומערכות יחסים שנמשכות גם לאחר הפרידה. משום כך, שאלות של עיתוי, שליטה במידע ואופן ניהול ההליך מקבלות לעיתים משמעות לא פחותה מהטענות המשפטיות עצמן.
לא כל צעד נכון לבצע מיד, ולא כל עיכוב משרת את האינטרסים ארוכי הטווח של הצדדים. פעולה מהירה עשויה ליצור יתרון דיוני קצר-טווח, אך להקשות בהמשך על ניהול משא ומתן יציב. מנגד, הימנעות מפעולה בשלב מוקדם עלולה לאפשר קיבוע של מצב עובדתי או כלכלי שיהיה קשה לשנות בהמשך הדרך.
זו אחת הסיבות לכך שניהול סכסוכי משפחה מחייב הסתכלות רחבה יותר מהשאלה מה ניתן לטעון בבית המשפט. בחלק מהתיקים, האופן שבו מנוהל השלב הראשוני של הסכסוך משפיע באופן ישיר על היכולת לשמור על יציבות עסקית, לצמצם הסלמה בין הצדדים ולנהל תקשורת הורית סבירה גם לאחר סיום ההליך.
הדבר נכון במיוחד כאשר הסכסוך כולל פעילות עסקית, נכסים מורכבים, זכויות בינלאומיות או מבנים משפחתיים המחייבים המשך קשר בין הצדדים לאורך שנים. במצבים כאלה, ניהול ההליך אינו מתמצה בהכרעות משפטיות נקודתיות, אלא מחייב בחינה מתמשכת של סיכונים, השלכות והאיזון בין צעדים משפטיים לבין המציאות שנוצרת מחוץ לאולם הדיונים.
